החלטתי שאני מנסה פשוט לשכוח ממך כי הבנתי שזה כבר לא ייקרה אבל אני פשוט לא מצליחה.
היום היה פעילות של כל השכבה ופתאום ראיתי אותך בקצה השני של האולם ולא הצלחתי להוריד ממך את העיניים. חזרתי לכיתה בהפסקה ופתאום אתה נכנס והלב שלי על מאתיים. אחרי ההפסקה היה שיעור ספורט, שיחקתי קצת וחזר לי החיוך לפנים. אני חוזרת לכיתה ורואה אותך הולך לפניי. אני לא יודעת למה אבל פתאום הרגליים שלי התחילו ללכת יותר מהר. לכיוונך. קדימה. לכיוון הכיתה. הראש שלי אומר להן לעצור אבל הן פשוט לא מקשיבות.
אני יודעת שאני עושה לעצמי נזק אבל הלב שלי ממשיך לאהוב אותך לא משנה מה הראש אומר.
תצא לי מהראש, מהמחשבות, זה רק עושה לי רע. אני לא מסוגלת להתמודד עם זה יותר. אני כבר מיואשת. אני רוצה להיות שמחה יותר אבל אתה מונע ממני את זה. תפסיק להיות כזה... מקסים.
;){kind=link}