עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

ברוכים הבאים לבלוג שלי!
פתחתי אותו בתאריך 17.6.17.
בבלוג אני בעצם אספר לכם ואשתף אתכם בחיים האישיים שלי, ברגשות שלי ובמחשבות שלי.
אני אשתדל מאוד להעלות הרבה פוסטים ושהם יהיו מעניינים, מרגשים, מותחים ומעוררי השראה / מחשבה.
קצת עליי:
אני בת 13, אני מאוד אוהבת מוסיקה בכלל ולשיר בפרט.
צלמדו עליי יותר לעומק בפוסטים שאני מעלה...
אני מאוד מקווה שתאהבו את הכתיבה שלי ואני מזמינה אתכם לרשום את המייל שלכם מתחת כדי לקבל עידכונים למייל.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
עצב  (7)
רגשות  (7)
אהבה  (6)
בכי  (5)
חברות  (3)
אושר  (2)
חטיבה  (2)
כעס  (2)
אכזבה  (1)
אני  (1)
אתה  (1)
אתם  (1)
געגוע  (1)
הנאה  (1)
הקלה  (1)
חברה אמיתית  (1)
חוכמה  (1)
יסודי  (1)
כאב  (1)
כוח  (1)
כיתה  (1)
כיתה ו  (1)
לב שבור  (1)
להתראות  (1)
מוכנה  (1)
מזל  (1)
עולם טוב יותר  (1)
פוסט פתיחה  (1)
קושי  (1)
קצת עליי  (1)
רקע כללי  (1)
שחרור  (1)
שינוי  (1)
ארכיון

חזרתי!

17/10/2017 10:22
ניקול
חברות, כעס, עצב, בכי, חטיבה, כיתה
טוב אז אחרי שלושה וחצי חודשים (עד שסיימתי לכתוב את הפוסט הזה, זה כבר נהייה כמעט ארבעה חודשים) שלא הייתי פה חזרתי! ויש לי סיפור ממש ארוך לספר לכם. אני חייבת להגיד שאני קצת מתרגשת להעלות את הפוסט הזה בגלל שבמשך כמעט שבוע, ישבתי כל ערב בערך שעה מול המחשב וכתבתי, אז בבקשה תעריכו את זה. ולמי שלא הבין, כשאתם רואים את הסימן ~הזה~ במילה מסויימת, זה אומר שרציתי סוג של "להדגיש" אותה וכאילו "למרקר" אותה. טוב, בואו ניגש לסיפור.
אבל לפני זה, הקדמה קצרה.

בעיקרון, אני ילדה דיי בודדה ואין לי הרבה חברות. זאת אומרת יש לי חברות, אבל אין לי עם אף אחת מהן קשר באמת טוב. יש לי חברה אחת, נקרא לה נטלי, שהיא כביכול "החברה הכי טובה שלי". היא לא כזאת טובה, אבל ביחס לאחרות היא כן. אנחנו לא גרות באותו יישוב והכרתי אותה רק בכיתה א'. יש לנטלי חברה טובה, שכן גרה איתה באותו יישוב, נקרא לה מאיה, היא דיי קנאית בכל מה שקשור לנטלי. אני ונטלי עד כיתה ה' היינו חברות ממש טובות, אבל בכיתה ו' פתאום... לא יודעת, לא קרה משהו מיוחד אבל הקשר שלנו נהייה פחות טוב. לעומת זאת הקשר של נטלי ומאיה התחזק.
כיתה ו' הייתה מאוד קשה לי מבחינה חברתית ויש לי תחושה שלצערי גם כיתה ז' הולכת להיות כזאת...

אין לי הרבה ילדות חמודות בכיתה ואני דיי בררנית בכל מה שקשור לאנשים שאני מסתובבת איתם, ואני ונטלי בעיקר התחברנו לילדות שדווקא כן היו איתנו ביסודי אבל לא היו איתנו באותה כיתה ולעוד ילדה אחת שלא הייתה איתנו ביסודי.

אני ונטלי אף פעם לא רבנו, ברצינות, אף-פעם (אני חושבת שזה כי לא היה לנו כל כך על מה לריב אבל לא משנה...) עד לפני סוכות- ועכשיו זה החלק העיקרי של הסיפור. אז ככה:

ביום ראשון שלפני חופשת סוכות באחת ההפסקות יצאתי להוציא ציוד מהלוקר וכשחזרתי לכיתה ראיתי הרבה ילדים סביב שולחן ותוך דקה הבנתי שמתארגן משחק "הגמד והענק" שמשתתפים בו כל הבנות שהיו איתי ועם נטלי ביסודי (כולל מאיה) + עוד ילד שהיה איתנו חוץ ממני, מנטלי ומעוד ילדה. נטלי שאלה אותם מה הם עושים, והם אמרו לה "כלום" ואז בא ילד אחד ושאל אם אפשר פתק וישר אמרו לו כן. אז אני ונטלי לא ממש הבנו מה קורה...
באותו יום היה לנו שיעור ספורט וכשאני ונטלי חזרנו לכיתה שמענו את אלה שמשתתפות המשחק מדברות עליו. באחד השיעורים שמעתי את נטלי מדברת עם מאיה כי היא התעצבנה עליה שהיא משתתפת במשחק ושהם לא משתפים אותנו. מאיה אמרה לה שבשנה שעברה גם אנחנו (אני ונטלי) שיחקנו "הגמד והענק" עם עוד איזה שלוש בנות מהכיתה ולא שיתפנו אף אחת (וכמובן שעכשיו אנחנו מבינות שעשינו טעות) אבל היא הייתה אמורה לעשות בדיוק ההפך- אם זה כל כך פגע בה שעשינו לה את זה, למה היא עושה את זה לנו? לא שמעת על "מה ששנוא עלייך ~אל~ תעשה לחברייך"? היא גם אמרה לנטלי שהיא אמרה להם שזה לא בסדר אבל נטלי אמרה לי שהיא לא מאמינה לה, ובינינו, גם אני לא.

באותו יום נטלי באה אליי אחרי בית ספר. הגענו הביתה, אכלנו, עשינו שיעורים והלכנו לגן שעשועים לחשוב ולדבר קצת על מה שקרה. אנחנו דיי נעלבנו שלא שיתפו אותנו כי אנחנו לא ילדות דחיות או משהו כזה ואנחנו יודעות שאלה שמשתתפים במשחק הם לא כזאת "חבורה" שהרבה זמן ביחד וגם הן היו נראות לנו ילדות ממש חמודות, בייחוד אחת מהן שנקרא לה נוי.
נטלי הציעה שנדבר עם נוי ונגיד לה שנפגענו אבל אמרתי לה שלא נראה לי שייצא מזה משהו טוב, גם אם הם ישתפו אותנו אני לא אשתתף כי אני לא רוצה להיות בחברת ילדים שלא מעוניינים להיות איתי. אחרי שדיברנו קצת קלטנו שאנחנו לא ממש יודעות מה לעשות ושאנחנו דיי תקועות. אז סיכמנו שכל אחת תחזור הביתה ותדבר עם אמא שלה על זה. אמא שלי לא ממש ידעה מה לעשות.

למחרת נטלי אמרה לי שאמא שלה גם חושבת שצריך לדבר עם נוי. בסוף נכנעתי והסכמתי שנדבר עם נוי למרות שלא ממש רציתי וידעתי שאחרי זה אני סתם אתעצבן יותר. סיכמתי עם נטלי שנדבר עם נוי בהפסקה ואז היא אמרה לי משהו שמאוד הפתיע אותי. "כל זאת ועוד הפרק הבא של"... סתם... נטלי אמרה לי שהיא רוצה שרק היא תלך לדבר עם נוי ואני הייתי כזה- "מה?" נטלי נתנה לי תירוץ דיי מפגר- היא אמרה לי שהיא לא רוצה שנוי תיבהל ששתי בנות באות "להתנפל" עליה, למרות שנוי מכירה אותנו ויודעת שלא נבוא לצעוק עליה. בסוף נטלי הלכה לדבר איתה ואחרי שתי דקות היא חזרה אליי ואמרה לי שהיא שאלה את נוי למה הם לא שיתפו אותנו ונוי לא ממש הסבירה לה ורק אמרה לה שגם היא חושבת שזה לא בסדר (אז למה היא לא עשתה עם זה כלום עד עכשיו???) ושהם יעשו משחק חדש. כמובן שצדקתי והתעצבנתי כל כך עד כדי כך שהתחלתי לקרוע דף בשיעור כי הייתי חייבת להרוס משהו ובעקבות זה המורה רשמה לי הפרעה (איזה כיף)... ובזאת מסתיים לו יום שני...

ביום שלישי למרב הפתעתי ראיתי שנטלי מארגנת משחק "הגמד והענק" חדש. אני לא יכולה להסביר לכם כמה התעצבנתי עליה. לא רק שאני חושבת שזו החלטה לא חכמה ומאוד לא אופיינית לה, זה גם פגע בי באופן האישי, כי אני אמרתי לה שאם הם יארגנו משחק חדש אני ממש לא מתכוונת להשתתף והיא הולכת ומארגנת בעצמה משחק חדש. ארבע שעות ישבתי בכיתה עם ראש בין הידיים ובכיתי. בגלל שאני נורא נפגעתי ממנה, ממש לא עשיתי את זה בשביל תשומת לב, חלילה, לעומת זאת ~אני~ שמתי לב לזה שנטלי בכלל לא התייחסה אליי ולא אמרה לי כלום (והיא יושבת לידי, אז זה שהיא "לא שמה לב" זה לא תירוץ). ובזאת מסתיים לו יום שלישי...

כל חופשת סוכות אני ונטלי לא דיברנו בכלל. במהלך החופשה גיליתי שהמחנכת שלי מעדכנת את אמא שלי מדיי יום במה שקורה איתי וראיתי שהיא כתבה לאמא שלי ביום שלישי שהיא קיבלה דיווח מ~נטלי~ שבכיתי. אני לא מבינה אותה- היא לא אומרת לי כלום כל היום אבל אחרי הצהריים מתקשרת ל~מחנכת~ שלנו ומספרת לה שבכיתי? מה אני אמורה להבין מזה?

ביום ראשון, אחרי החופש, כל היום אני ונטלי לא דיברנו, ואנחנו יושבות אחת ליד השנייה, כן? ביום שני גם לא ממש דיברנו עד שבשיעור הרביעי החלטתי לשאול אותה אם אפשר להחליף איתה כמה מילים בהפסקה, היא הסכימה ובאמת יצאתי איתה בהפסקה ישבנו על איזה ספסל בחוץ ודברנו. השיחה הלכה פחות או יותר ככה:

אני: "אז מה קורה?"
נטלי: "בסדר"
אני: "ומה קורה?"
נטלי: "בסדר"
אני: "ועכשיו באמת, מה קורה?"
נטלי: "בסדר, אמרתי לך."
אני: "התכוונתי מה קורה בינינו? איך קורה מצב שאנחנו לא מדברות יום שלם?"
נטלי: "חשבתי שאת כועסת עליי ושאת לא רוצה לדבר איתי."
אני: "אני באמת כועסת עלייך, אבל לא התכוונתי שלא נדבר."
נטלי: "אוקיי"
אני: "תגידי, אפשר לשאול אותך משהו?"
נטלי: "כן"
אני: "כשבכיתי ביום שלישי, למה לא אמרת לי כלום?"
נטלי: "לא ידעתי מה להגיד"
אני: "ולמה אחרי הצהריים התקשרת למחנכת שלנו להגיד לה שבכיתי?"
נטלי: "כי רציתי שהיא תדע שקרה משהו. תגידי, אולי בכל זאת תשתתפי איתנו ב"גמד והענק"?"
אני: "אמרתי לך מה אני חושבת על זה."
נטלי: "אני יודעת, אבל תנסי להיפתח קצת יותר, אני מאוד רוצה שכולנו נהייה מגובשות."
אני: "בסדר, אבל לזה אני לא מוכנה להיפתח... אני רוצה לדבר איתך על עוד משהו, לא קשור ל"גמד והענק"."
נטלי: "אוקיי. מה?"
אני: "אני מרגישה קצת בזמן האחרון כאילו יש לך הרבה חברות וזה, ויש לך אותי, ואת אומרת כאילו את יודעת שאני תמיד זמינה בשבילך ואת פשוט באה אליי מתי שבא לך."
(היא לא נתנה לי לסיים את המשפט)
נטלי: "זה ממש לא נכון! אני מבינה אותך, גם מאיה גורמת לי להרגיש ככה לפעמים, אבל זאת ממש לא הכוונה שלי!"
אני: "כן, אבל ככה אני מרגישה..."
נטלי: "תקשיבי, כל פעם שאת מרגישה ככה אז תגידי לי."
אני: "טוב. אפשר חיבוק?"
(מתחבקות)

בעיקרון זה הסוף של הסיפור, וכרגע אני ונטלי בסדר, למרות שאני עדיין מרגישה מה שאמרתי לה. נקווה שיהיה בסדר...
IM AL
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: