עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
ברוכים הבאים לבלוג שלי!
פתחתי אותו בתאריך 17.6.17.
בבלוג אני בעצם אספר לכם ואשתף אתכם בחיים האישיים שלי, ברגשות שלי ובמחשבות שלי.
אני אשתדל מאוד להעלות הרבה פוסטים ושהם יהיו מעניינים, מרגשים, מותחים ומעוררי השראה / מחשבה.
בינתיים אספר לכם קצת עליי.
כפי שבטח הבנתם קוראים לי אדר. אני כמעט בת 12.5.
התחביבים שלי הם: לאפות, לצייר ולשיר.
את שאר הפרטים נשאיר לפוסטים האחרים...
אני מאוד מקווה שתאהבו את הכתיבה שלי ואני מזמינה אתכם לרשום את המייל שלכם מתחת כדי לקבל עידכונים למייל.
ביי בינתיים!
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
רגשות  (4)
אהבה  (3)
בכי  (3)
עצב  (3)
אושר  (1)
הקלה  (1)
חטיבה  (1)
יסודי  (1)
כיתה ו  (1)
לב שבור  (1)
פוסט פתיחה  (1)
קצת עליי  (1)
רקע כללי  (1)
ארכיון

סיימתי יסודי!

01/07/2017 13:00
Engel
יסודי, כיתה ו, חטיבה, רגשות, בכי, עצב
וואו! אני לא מאמינה! סיימתי בית ספר יסודי! אני לא מצליחה לקלוט... תוך שנייה עברו להן שש השנים. פשוט לא יאומן...
כאילו רק אתמול הגעתי לכיתה א' קטנה ותמימה. ואז לאט לאט הבנתי שאין הרבה הפסקות, שעות המשחק מעטות וצריך רוב הזמן פשוט לשבת, להיות בשקט ולהקשיב למורה.
עברו להן חמש שנים ו... הופ! הגעתי לכיתה ו'. פתאום אני בשכבה הכי גדולה בבית הספר, ואין שכבות שמסתכלת עליי מלמעלה, אלא אני זאת שמסתכלת על השכבות האחרות מלמעלה.
ולפני יומיים, פתאום, זהו! סיימתי את היסודי- את כל שש הכיתות!
מצד אחד זה משמח. כי זה סימן שאני גדולה ואני יוצאת לדרך חדשה בבית ספר אחר ואני אוכל להכיר מקצועות חדשים וחברים חדשים וגם יש מורות שאני דיי שמחה להיפרד מהן...
אבל מצד שני זה גם מאוד עצוב. כי פתאום אני מבינה שזאת פעם אחרונה שאני אהיה בבית הספר (לפחות בתור תלמידה), וזאת גם פעם אחרונה שאני אראה את המחנכת שלי- שאני כל כך אוהבת. וגם זה מעבר מאוד חד- כי מלהיות בשכבה הכי גדולה בבית הספר אני הופכת להיות בשכבה הכי קטנה בבית הספר.
יום שישי- היום האחרון, היה יום קשה עבורי כי הבנתי שאני צריכה להיפרד מבית הספר, מהמחנכת שלי, מחלק מהחברים שלי לכיתה- ששנה הבאה כבר לא יהיו איתי בכיתה...
עשר דקות לפני שהסתיים יום הלימודים האחרון שלנו ביסודי. המחנכת שלי הקריאה לכל הכיתה את הברכה שהיא כתבה לנו בספר מחזור. באמצע הקראת הברכה פתאום שמעתי בקול שלה שהיא עומדת לבכות ואז כמה שניות אחר כך היא התחילה לבכות.
בסוף הברכה היא הקריאה לנו שמאוד קשה לה להיפרד מאיתנו וכשהיא בכתה זה הרגיש לי שהיא באמת מתכוונת לזה מכל הלב. בשלב הזה גם אני וגם חברה שלי- שישבה לידי התחלנו לבכות, כי מה שהיא אמרה מאוד ריגש אותנו וגם היה לנו עצוב שאנחנו צריכות להיפרד. איך שהיא סיימה לקרוא את הברכה אני, חברה שלי וכל הילדים רצנו לחבק אותה.
באוטובוס בדרך הביתה כל הילדים בשכבה שמחו ושרו מורלים, אבל אני לא הבנתי למה הם כל כך מתלהבים וכל כך שמחים לעזוב את בית הספר? ממה הם כל כך סבלו פה? מי אמר להם שבחטיבה יהייה להם יותר טוב?
וגם חשבתי לעצמי- שאם ככה אני מתרגשת כשאני מסיימת את היסודי, מה יהייה כשאני אסיים את התיכון...
IM AL
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: