עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

ברוכים הבאים לבלוג שלי!
פתחתי אותו בתאריך 17.6.17.
בבלוג אני בעצם אספר לכם ואשתף אתכם בחיים האישיים שלי, ברגשות שלי ובמחשבות שלי.
אני אשתדל מאוד להעלות הרבה פוסטים ושהם יהיו מעניינים, מרגשים, מותחים ומעוררי השראה / מחשבה.
בינתיים אספר לכם קצת עליי.
כפי שבטח הבנתם קוראים לי אדר. אני כמעט בת 12.5.
התחביבים שלי הם: לאפות, לצייר ולשיר.
את שאר הפרטים נשאיר לפוסטים האחרים...
אני מאוד מקווה שתאהבו את הכתיבה שלי ואני מזמינה אתכם לרשום את המייל שלכם מתחת כדי לקבל עידכונים למייל.
ביי בינתיים!
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
עצב  (5)
רגשות  (5)
אהבה  (4)
בכי  (4)
אושר  (2)
חברות  (2)
חטיבה  (2)
כעס  (2)
אני  (1)
אתם  (1)
געגוע  (1)
הנאה  (1)
הקלה  (1)
חברה אמיתית  (1)
חוכמה  (1)
יסודי  (1)
כוח  (1)
כיתה  (1)
כיתה ו  (1)
לב שבור  (1)
להתראות  (1)
מוכנה  (1)
מזל  (1)
עולם טוב יותר  (1)
פוסט פתיחה  (1)
קושי  (1)
קצת עליי  (1)
רקע כללי  (1)
שחרור  (1)
שינוי  (1)
ארכיון
חברה שלי (?)
25/11/2017 21:14
Engel
חברות, חברה אמיתית, כעס, להתראות
זוכרים את נטלי מלפני כמה פוסטים? אז אני מדברת עליה. בזמן האחרון אני כבר לא בטוחה שהיא חברה אמיתית. יש לה הרבה חברות ולי לא כל כך ושמתי לב יחס שלה אליי לא שווה ליחס שלה אל החברות האחרות שלה וזה פשוט מטריף אותי! אני באמת אוהבת אותה ואני משקיעה בה כל כך הרבה והיא לא שמה עליי! מה אני לא עושה בשבילה? ארגנתי לה מסיבת הפתעה עם עוד כמה בנות מהכיתה שאני הבאתי לשם חצי מהדברים, קניתי לה והכנתי לה שתי מתנות, אני כל הזמן דואגת לה, שולחת לה כל בוקר "בוקר טוב", ואני לא מבקשת הרבה,באמת, בסך הכל שתהייה איתי קצת בהפסקות, שתמצא זמן להיפגש איתי אחה"צ, שתציע בעצמה להיפגש- באמת המינימום של המינימום של המינימום. אני כל יום מציעה להיפגש או שהיא תרד אצלי או שאני אצלה ויש לה שתי תשובות אליי- או שהיא לא יכולה או שהיא אומרת שהיא לא יודעת, אין אצלה "כן". כשהיא אומרת שהיא לא יודעת אז לפעמים היא גם אומרת שהיא צריכה לשאול את אמא שלה- או שהיא שוכחת לשאול את אמא שלה או שהיא בכלל לא רוצה לשאול אותה- אני כבר לא יודעת. עכשיו הקטע הוא שהיא כל הזמן מציעה לבנות אחרות להיפגש, גם אחרי שהיא אומרת לי שהיא "לא יודעת".
תגידי לי את אמיתית?!?!?!?!
אם את לא רוצה להיפגש איתי- תגידי שאת לא רוצה,
אם את לא רוצה להיות חברה שלי- תגידי שאת לא רוצה ותפסיקי להטריף אותי!!!!!!
את יודעת בכלל מה זה להיות חברה אמיתית? זה קטע כזה שאני משקיעה בך ודואגת לך ואת בתמורה עושה בדיוק אותו דבר.
לא הבנת את הקונספט? בעיה שלך! כי עכשיו איבדת את החברה הכי טובה שהיתה לך ותהייה לך אי פעם! אה, עכשיו הבנת את הקונספט? אז זהו, שעכשיו- זה מאוחר מידי.
שלום לך ולא להתראות!
2 תגובות
כל כך מתגעגעת
16/11/2017 23:44
Engel
געגוע, עצב, אהבה, רגשות
כל כך מתגעגעת אליך
תחזור
איפה אתה
אני צריכה אותך
אני זקוקה לך
אני רוצה אותך
תבוא אליי
אני מחכה
רואה אותך כל יום
ואתה יודע
ואני מתגעגעת
ואוהבת כל כך
0 תגובות
איזה מזל יש לנו
05/11/2017 23:07
Engel
מזל, אושר, הנאה, אני, אתם, עולם טוב יותר
אני רוצה שתעצרו שנייה ותחשבו- מה יש לכם בחיים? כמה מזל באמת יש לכם בחיים? נכון, יש גם הרבה קשיים ומכשולים, אבל יש את הדברים הבסיסיים שאנחנו נוהגים להתייחס אליהם כמובנים מאליהם, לעומת זאת, כשאין אותם זה כל כך קשה. עמדתי מול המראה וחשבתי לעצמי- מה יש לי בחיים שלצערי, לחלק מהאנשים אין?

אני ילדה בריאה לחלוטין, בלי שום מוגבלות או צרכים מיוחדים.
יש לי שני הורים בריאים שתומכים בכל מה שאני עושה.
יש לי משפחה נהדרת.
יש לי בית לגור בו.
יש לי כסף לאוכל ומים.
יש לי חברים שאוהבים אותי.
יש לי אמצעים לעשות כל מיניי דברים כמו לנסוע לחוג או להכין יצירה.
אני יודעת איך זה לאהוב.
אני טובה בלימודים.
יש להורים שלי כסף לאוכל, למים,
וגם לקנות דברים מעבר ל"מוצרי חובה" כמו סתם פיצה או כרטיסים לסרט.
ובכלל יש לי את האפשרות לשבת עכשיו מול המחשב ולכתוב לכם.
ואני יכולה למנות לכם עוד המון דברים, וגם אתם.

אנחנו נוהגים להתייחס לדברים האלה כמאוד מובנים מאליו, כשלאחרים אין אותם. וגם אם חסר לכם אחד מהם, אל תסתכלו דווקא עליו, תסתכלו על מה שכן יש לכם. בואו כולנו ננסה פשוט ליהנות ולשמוח ממה שיש לנו בחיים ואתם תראו שהעולם יהיה טוב יותר, וגם אתם תהיו מאושרים :)
1 תגובות
מרגישה משוחררת
27/10/2017 00:35
Engel
כוח, קושי, חוכמה, מוכנה, שינוי, שחרור
בשבוע שעבר ביום רביעי התחלתי ללכת למאמנת אישית. ביום רביעי, שלשום, הלכתי אליה עוד פעם ואני רוצה לספר לכם על תרגיל מיוחד שהיא עשתה איתי. היא פרסה כל מיניי קלפים על השולחן, שני סוגים של קלפים. בסוג קלף הראשון היה רשום בכל קלף "הכוח .." והייתי צריכה לבחור את הקלף שכתוב בו את מה שלי דעתי הוא הכוח שלי. בחרתי בקלף שרשום "כוח השכל והחכמה". בסוג קלף השני היא ביקשה ממנו לבחור את מה שלפי דעתי הוא האתגר שלי. בחרתי בקלף שרשום עליו "קושי".

אחר כך התיישבנו והיא אמרה לי להחזיק ביד ימין את הקלף שרשום בו את הכוח שלי וביד שמאל את מה שרשום בו את האתגר שלי. ואז היא שאלה אותי למה בחרתי בכל קלף. אמרתי לה שלדעתי הכוח שלי הוא "כוח השכל והחכמה" כי מאז הוא מתמיד הייתי ילדה חכמה וחזקה בלימודים וגם יותר בוגרת מילדים אחרים. אמרתי לה שבחרתי בקלף הזה בגלל שזה הקלף שהכי התחברתי אליו מבין כל הקלפים האחרים.

ואז היא ביקשה ממני להחליף בין הקלפים, לשים את הקלף שרשום בו את הכוח שלי ביד שמאל, במקום של האתגר, ואת הקלף שרשום בו את האתגר שלי ביד ימין, במקום של הכוח. היא שאלה אותי למה לדעתי האתגר שלי, הקושי, יכול להיות הכוח שלי. אמרתי לה שאני לא מוכנה להגיד לה עדיין מה הקושי אבל ברגע שבן אדם מתגבר על הקושי שלו זה הופך להיות כוח עצום. אמנם אני עדיין לא התגברתי על הקושי שלי, אבל ברגע שאני אתגבר עליו- זה יהייה מדהים.

אחר כך היא ביקשה ממני להסביר למה לדעתי "כוח השכל והחכמה" יכול להיות דווקא האתגר שלי. אמרתי לה שאני חושבת שזה בגלל שאולי לפעמים אני קצת חושבת על דברים יותר מידיי ופחות מצליחה "לזרום" ולהיות יותר קלילה. בשאר הפוסט אני אתייחס יותר להסבר שלי על למה "כוח השכל והחכמה" שלי יכול להיות אתגר.

----------------------------------------------

הייתה לי היום (אתמול, כי כבר עבר חצות...) מסיבת כיתה (הייתי בה עד לפני כמה שעות). אני לא כל כך בן אדם כזה של מסיבות ואירועים ובדרך כלל אני יושבת בצד בזמן הריקודים. אז דבר ראשון כמה בנות באו אליי וניסו לשכנע אותי לקום שזה היה קצת מעצבן אבל זה גרם לי להרגיש רצויה. בזמן שהייתי בצד חשבתי קצת.

אני כל הזמן מתעסקת במה האחרים יגידו ומה האחרים יחשבו ולא מצליחה להשתחרר. לא כל כך הייתי סגורה על עצמי אם אני שמחה שאני כזאת או שאני מצטערת שאני כזאת. אם לא הייתי כזאת והייתי רוצה להיות יותר בוגרת, אני חושבת שזה היה יותר קשה מזה שאני בוגרת ורוצה יותר לזרום, שזה למזלי המצב העכשווי (מקווה שהבנתם...). בסוף הגעתי למסקנה שאני שמחה שאני כזאת אבל גם קצת פחדתי להשתחרר.

לקראת הסוף שכבר חלק מהילדים הלכו הביתה, אני וה"חבורת בנות" מהכיתה שלי היינו קצת ביחד על רחבת הריקודים. עשיתי איתם כל מיניי שטויות קטנות כאלה והאמת, הרגשתי ממש טוב. 
אני יודעת כבר כמה זמן שאני צריכה יותר להיפתח ויותר להשתחרר ועכשיו אני סוף כל סוף מבינה את זה. אחרי היום שכל כך נהניתי אני יודעת שאני מוכנה לעשות את זה אבל מצפה לי הרבה עבודה...
בכל מקרה, אני יודעת שעכשיו אני יכולה ללכת לישון עם חיוך ענק על הפנים...
3 תגובות
חזרתי!
17/10/2017 10:22
Engel
חברות, כעס, עצב, בכי, חטיבה, כיתה
טוב אז אחרי שלושה וחצי חודשים (עד שסיימתי לכתוב את הפוסט הזה, זה כבר נהייה כמעט ארבעה חודשים) שלא הייתי פה חזרתי! ויש לי סיפור ממש ארוך לספר לכם. אני חייבת להגיד שאני קצת מתרגשת להעלות את הפוסט הזה בגלל שבמשך כמעט שבוע, ישבתי כל ערב בערך שעה מול המחשב וכתבתי, אז בבקשה תעריכו את זה. ולמי שלא הבין, כשאתם רואים את הסימן ~הזה~ במילה מסויימת, זה אומר שרציתי סוג של "להדגיש" אותה וכאילו "למרקר" אותה. טוב, בואו ניגש לסיפור.
אבל לפני זה, הקדמה קצרה.

בעיקרון, אני ילדה דיי בודדה ואין לי הרבה חברות. זאת אומרת יש לי חברות, אבל אין לי עם אף אחת מהן קשר באמת טוב. יש לי חברה אחת, נקרא לה נטלי, שהיא כביכול "החברה הכי טובה שלי". היא לא כזאת טובה, אבל ביחס לאחרות היא כן. אנחנו לא גרות באותו יישוב והכרתי אותה רק בכיתה א'. יש לנטלי חברה טובה, שכן גרה איתה באותו יישוב, נקרא לה מאיה, היא דיי קנאית בכל מה שקשור לנטלי. אני ונטלי עד כיתה ה' היינו חברות ממש טובות, אבל בכיתה ו' פתאום... לא יודעת, לא קרה משהו מיוחד אבל הקשר שלנו נהייה פחות טוב. לעומת זאת הקשר של נטלי ומאיה התחזק.
כיתה ו' הייתה מאוד קשה לי מבחינה חברתית ויש לי תחושה שלצערי גם כיתה ז' הולכת להיות כזאת...

אין לי הרבה ילדות חמודות בכיתה ואני דיי בררנית בכל מה שקשור לאנשים שאני מסתובבת איתם, ואני ונטלי בעיקר התחברנו לילדות שדווקא כן היו איתנו ביסודי אבל לא היו איתנו באותה כיתה ולעוד ילדה אחת שלא הייתה איתנו ביסודי.

אני ונטלי אף פעם לא רבנו, ברצינות, אף-פעם (אני חושבת שזה כי לא היה לנו כל כך על מה לריב אבל לא משנה...) עד לפני סוכות- ועכשיו זה החלק העיקרי של הסיפור. אז ככה:

ביום ראשון שלפני חופשת סוכות באחת ההפסקות יצאתי להוציא ציוד מהלוקר וכשחזרתי לכיתה ראיתי הרבה ילדים סביב שולחן ותוך דקה הבנתי שמתארגן משחק "הגמד והענק" שמשתתפים בו כל הבנות שהיו איתי ועם נטלי ביסודי (כולל מאיה) + עוד ילד שהיה איתנו חוץ ממני, מנטלי ומעוד ילדה. נטלי שאלה אותם מה הם עושים, והם אמרו לה "כלום" ואז בא ילד אחד ושאל אם אפשר פתק וישר אמרו לו כן. אז אני ונטלי לא ממש הבנו מה קורה...
באותו יום היה לנו שיעור ספורט וכשאני ונטלי חזרנו לכיתה שמענו את אלה שמשתתפות המשחק מדברות עליו. באחד השיעורים שמעתי את נטלי מדברת עם מאיה כי היא התעצבנה עליה שהיא משתתפת במשחק ושהם לא משתפים אותנו. מאיה אמרה לה שבשנה שעברה גם אנחנו (אני ונטלי) שיחקנו "הגמד והענק" עם עוד איזה שלוש בנות מהכיתה ולא שיתפנו אף אחת (וכמובן שעכשיו אנחנו מבינות שעשינו טעות) אבל היא הייתה אמורה לעשות בדיוק ההפך- אם זה כל כך פגע בה שעשינו לה את זה, למה היא עושה את זה לנו? לא שמעת על "מה ששנוא עלייך ~אל~ תעשה לחברייך"? היא גם אמרה לנטלי שהיא אמרה להם שזה לא בסדר אבל נטלי אמרה לי שהיא לא מאמינה לה, ובינינו, גם אני לא.

באותו יום נטלי באה אליי אחרי בית ספר. הגענו הביתה, אכלנו, עשינו שיעורים והלכנו לגן שעשועים לחשוב ולדבר קצת על מה שקרה. אנחנו דיי נעלבנו שלא שיתפו אותנו כי אנחנו לא ילדות דחיות או משהו כזה ואנחנו יודעות שאלה שמשתתפים במשחק הם לא כזאת "חבורה" שהרבה זמן ביחד וגם הן היו נראות לנו ילדות ממש חמודות, בייחוד אחת מהן שנקרא לה נוי.
נטלי הציעה שנדבר עם נוי ונגיד לה שנפגענו אבל אמרתי לה שלא נראה לי שייצא מזה משהו טוב, גם אם הם ישתפו אותנו אני לא אשתתף כי אני לא רוצה להיות בחברת ילדים שלא מעוניינים להיות איתי. אחרי שדיברנו קצת קלטנו שאנחנו לא ממש יודעות מה לעשות ושאנחנו דיי תקועות. אז סיכמנו שכל אחת תחזור הביתה ותדבר עם אמא שלה על זה. אמא שלי לא ממש ידעה מה לעשות.

למחרת נטלי אמרה לי שאמא שלה גם חושבת שצריך לדבר עם נוי. בסוף נכנעתי והסכמתי שנדבר עם נוי למרות שלא ממש רציתי וידעתי שאחרי זה אני סתם אתעצבן יותר. סיכמתי עם נטלי שנדבר עם נוי בהפסקה ואז היא אמרה לי משהו שמאוד הפתיע אותי. "כל זאת ועוד הפרק הבא של"... סתם... נטלי אמרה לי שהיא רוצה שרק היא תלך לדבר עם נוי ואני הייתי כזה- "מה?" נטלי נתנה לי תירוץ דיי מפגר- היא אמרה לי שהיא לא רוצה שנוי תיבהל ששתי בנות באות "להתנפל" עליה, למרות שנוי מכירה אותנו ויודעת שלא נבוא לצעוק עליה. בסוף נטלי הלכה לדבר איתה ואחרי שתי דקות היא חזרה אליי ואמרה לי שהיא שאלה את נוי למה הם לא שיתפו אותנו ונוי לא ממש הסבירה לה ורק אמרה לה שגם היא חושבת שזה לא בסדר (אז למה היא לא עשתה עם זה כלום עד עכשיו???) ושהם יעשו משחק חדש. כמובן שצדקתי והתעצבנתי כל כך עד כדי כך שהתחלתי לקרוע דף בשיעור כי הייתי חייבת להרוס משהו ובעקבות זה המורה רשמה לי הפרעה (איזה כיף)... ובזאת מסתיים לו יום שני...

ביום שלישי למרב הפתעתי ראיתי שנטלי מארגנת משחק "הגמד והענק" חדש. אני לא יכולה להסביר לכם כמה התעצבנתי עליה. לא רק שאני חושבת שזו החלטה לא חכמה ומאוד לא אופיינית לה, זה גם פגע בי באופן האישי, כי אני אמרתי לה שאם הם יארגנו משחק חדש אני ממש לא מתכוונת להשתתף והיא הולכת ומארגנת בעצמה משחק חדש. ארבע שעות ישבתי בכיתה עם ראש בין הידיים ובכיתי. בגלל שאני נורא נפגעתי ממנה, ממש לא עשיתי את זה בשביל תשומת לב, חלילה, לעומת זאת ~אני~ שמתי לב לזה שנטלי בכלל לא התייחסה אליי ולא אמרה לי כלום (והיא יושבת לידי, אז זה שהיא "לא שמה לב" זה לא תירוץ). ובזאת מסתיים לו יום שלישי...

כל חופשת סוכות אני ונטלי לא דיברנו בכלל. במהלך החופשה גיליתי שהמחנכת שלי מעדכנת את אמא שלי מדיי יום במה שקורה איתי וראיתי שהיא כתבה לאמא שלי ביום שלישי שהיא קיבלה דיווח מ~נטלי~ שבכיתי. אני לא מבינה אותה- היא לא אומרת לי כלום כל היום אבל אחרי הצהריים מתקשרת ל~מחנכת~ שלנו ומספרת לה שבכיתי? מה אני אמורה להבין מזה?

ביום ראשון, אחרי החופש, כל היום אני ונטלי לא דיברנו, ואנחנו יושבות אחת ליד השנייה, כן? ביום שני גם לא ממש דיברנו עד שבשיעור הרביעי החלטתי לשאול אותה אם אפשר להחליף איתה כמה מילים בהפסקה, היא הסכימה ובאמת יצאתי איתה בהפסקה ישבנו על איזה ספסל בחוץ ודברנו. השיחה הלכה פחות או יותר ככה:

אני: "אז מה קורה?"
נטלי: "בסדר"
אני: "ומה קורה?"
נטלי: "בסדר"
אני: "ועכשיו באמת, מה קורה?"
נטלי: "בסדר, אמרתי לך."
אני: "התכוונתי מה קורה בינינו? איך קורה מצב שאנחנו לא מדברות יום שלם?"
נטלי: "חשבתי שאת כועסת עליי ושאת לא רוצה לדבר איתי."
אני: "אני באמת כועסת עלייך, אבל לא התכוונתי שלא נדבר."
נטלי: "אוקיי"
אני: "תגידי, אפשר לשאול אותך משהו?"
נטלי: "כן"
אני: "כשבכיתי ביום שלישי, למה לא אמרת לי כלום?"
נטלי: "לא ידעתי מה להגיד"
אני: "ולמה אחרי הצהריים התקשרת למחנכת שלנו להגיד לה שבכיתי?"
נטלי: "כי רציתי שהיא תדע שקרה משהו. תגידי, אולי בכל זאת תשתתפי איתנו ב"גמד והענק"?"
אני: "אמרתי לך מה אני חושבת על זה."
נטלי: "אני יודעת, אבל תנסי להיפתח קצת יותר, אני מאוד רוצה שכולנו נהייה מגובשות."
אני: "בסדר, אבל לזה אני לא מוכנה להיפתח... אני רוצה לדבר איתך על עוד משהו, לא קשור ל"גמד והענק"."
נטלי: "אוקיי. מה?"
אני: "אני מרגישה קצת בזמן האחרון כאילו יש לך הרבה חברות וזה, ויש לך אותי, ואת אומרת כאילו את יודעת שאני תמיד זמינה בשבילך ואת פשוט באה אליי מתי שבא לך."
(היא לא נתנה לי לסיים את המשפט)
נטלי: "זה ממש לא נכון! אני מבינה אותך, גם מאיה גורמת לי להרגיש ככה לפעמים, אבל זאת ממש לא הכוונה שלי!"
אני: "כן, אבל ככה אני מרגישה..."
נטלי: "תקשיבי, כל פעם שאת מרגישה ככה אז תגידי לי."
אני: "טוב. אפשר חיבוק?"
(מתחבקות)

בעיקרון זה הסוף של הסיפור, וכרגע אני ונטלי בסדר, למרות שאני עדיין מרגישה מה שאמרתי לה. נקווה שיהיה בסדר...
0 תגובות
איזו הקלה
02/07/2017 21:30
Engel
הקלה, אהבה, רגשות, בכי, אושר
וואו! אני לא מאמינה שבאמת הצלחתי לעשות את זה! אני אספר לכם מה בעצם קרה.
אז סיפרתי לכם כבר שיש ילד שאני מאוהבת בו מכיתה ד' ושהוא אוהב את החברה הכי טובה שלי ושהוא הציע לה חברות בכיתה ד'.
לפני כמה שבועות החלטתי שאני צריכה לספר לו מה אני מרגישה. התביישתי לספר לו את זה פנים מול פנים אז החלטתי לשלוח לו הודעה בווטסאפ. אז כתבתי בתזכיר בטלפון את ההודעה שאני רוצה לשלוח לו ואמרתי לעצמי שאני אשלח לו את זה כשיהייה לי מספיק אומץ. זה מה שכתבתי:

"היי, רק רציתי להגיד לך משהו קטן.

אני

         אוהבת

                        אותך

זה כבר דיי הרבה זמן ככה אבל אף פעם לא היה לי את האומץ. בחרתי לכתוב לך את זה בווטסאפ כי ידעתי שאני לא מסוגלת להגיד לך את זה בפנים.
אני יודעת שאתה אוהב מישהי אחרת, אבל הייתי חייבת שתדע מה אני מרגישה לגבייך לפני שאנחנו עוברים לחטיבה.
אולי אתה תופתע, ואולי לא- אני לא יודעת. אבל אני רוצה שבכל זאת תענה לי, תגיד לי מה אתה חושב- שיהייה לי לפחות שמץ של מושג מה אני עושה עכשיו.
ורק עוד בקשה אחת אחרונה- אל תספר לאף אחד כי זה דיי מביך אותי עדיין."

אתמול ביום הראשון של החופש הגדול הרגשתי סוף סוף שיש לי מספיק אומץ אז העתקתי את התזכיר לווטסאפ לצא'ט שלי איתו. לקח לי דיי הרבה זמן ללחוץ על כפתור שלח אבל בסוף לחצתי ואיך שלחצתי הלב שלי התחיל לדפוק בקצב מטורף ורציתי שהאדמה תבלע אותי, פשוט רציתי להיעלם, למרות ששלחתי לו את זה בווטסאפ והוא לא ממש יכל לראות אותי. נכנסתי להתקלח וכשיצאתי ראיתי שיש הודעה ממנו. אז פתחתי אותה וזה מה שהיה כתוב בה:

"אני לא אספר לאף אחד, ואני חושב שבאמת צריך הרבה אומץ בשביל להגיד את זה בוואטסאפ שלא נדבר פנים אל פנים, באמת שאפו גדול!
רק... כפי שכתבת, אני מחבב מישהי אחרת ואת גם יודעת מי זאת, אז אני מצטער אבל אם היה לך אומץ לכתוב לי את זה, אני בטוח שהולך להיות לך חבר הרבה יותר טוב ממני, אז אני מצטער אבל באמת, כל הכבוד על האומץ!"

כשסיימתי לקרוא את ההודעה התחלתי לבכות. ידעתי גם לפני זה שהוא אוהב את החברה שלי אבל עדיין היה לי מאוד קשה לקרוא את ההודעה הזאת. אחר כך שלחתי לו:

"תודה על כל מה שכתבת ואני מאחלת לך שגם אתה תמצא חברה טובה- ואם לא היא אז מישהי אחרת."

והוא שלח לי:

"סבבה. ואני לא מגלה לאף אחד על מה שכתבת..."

היום בבוקר כבר לא הייתי כל כך עצובה ושלחתי לו את ההודעה הזאת:

"תקשיב, אני לא רוצה שניתן למה שכתבתי להרוס את הידידות בנינו. אנחנו נמשיך לדבר ולהיפגש. פשוט השיחה שלנו היתה נראית כמו שיחת פרידה."

והוא שלח לי:

"אין בעיה"




משום מה כל הסיפור הזה גרם לי גם יותר להתאהב בילד הזה ולרצות לפחות להיפגש איתו ולהיות איתו וגם להרגיש יותר שמחה בקשר אליו. אני חושבת שאני כבר הולכת להפסיק לבכות כל לילה. עכשיו אני באמת מבינה את זה שאומרים שכשאוהבים מישהו באמת רוצים שיהייה לו רק טוב. אני גם פתאום ממש רוצה שהוא והחברה שלי יהיו ביחד. אני מאוד מקווה שהיא תתאהב בו כמו שאני התאהבתי בו. ככה יהייה הכי טוב לכולם. הוא יהייה מאושר איתה, היא תהייה מאושרת איתו ואני אהייה הכי מאושרת ששניהם מאושרים... :)
2 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »