עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

ברוכים הבאים לבלוג שלי!
פתחתי אותו בתאריך 17.6.17.
בבלוג אני בעצם אספר לכם ואשתף אתכם בחיים האישיים שלי, ברגשות שלי ובמחשבות שלי.
אני אשתדל מאוד להעלות הרבה פוסטים ושהם יהיו מעניינים, מרגשים, מותחים ומעוררי השראה / מחשבה.
קצת עליי:
אני בת 13, אני מאוד אוהבת מוסיקה בכלל ולשיר בפרט.
צלמדו עליי יותר לעומק בפוסטים שאני מעלה...
אני מאוד מקווה שתאהבו את הכתיבה שלי ואני מזמינה אתכם לרשום את המייל שלכם בצד שמאל כדי לקבל עידכונים למייל.
נושאים
אהבה  (8)
עצב  (8)
רגשות  (8)
בכי  (5)
חברות  (3)
אושר  (2)
אתה  (2)
חטיבה  (2)
כאב  (2)
כעס  (2)
לב שבור  (2)
אכזבה  (1)
אני  (1)
אתם  (1)
בר מצווה  (1)
געגוע  (1)
הנאה  (1)
הקלה  (1)
חברה אמיתית  (1)
חוכמה  (1)
יאוש  (1)
יסודי  (1)
כוח  (1)
כיתה  (1)
כיתה ו  (1)
להתראות  (1)
מוכנה  (1)
מזל  (1)
עולם טוב יותר  (1)
פוסט פתיחה  (1)
קושי  (1)
קצת עליי  (1)
רקע כללי  (1)
שחרור  (1)
שינוי  (1)
לא יודעת מה לעשות
03/06/2018 22:45
ניקול
אהבה, רגשות, עצב, לב שבור, יאוש
אני כבר לא יודעת מה לעשות אם עצמי. אני כל כך אוהבת אותך.
החלטתי שאני מנסה פשוט לשכוח ממך כי הבנתי שזה כבר לא ייקרה אבל אני פשוט לא מצליחה.

היום היה פעילות של כל השכבה ופתאום ראיתי אותך בקצה השני של האולם ולא הצלחתי להוריד ממך את העיניים. חזרתי לכיתה בהפסקה ופתאום אתה נכנס והלב שלי על מאתיים. אחרי ההפסקה היה שיעור ספורט, שיחקתי קצת וחזר לי החיוך לפנים. אני חוזרת לכיתה ורואה אותך הולך לפניי. אני לא יודעת למה אבל פתאום הרגליים שלי התחילו ללכת יותר מהר. לכיוונך. קדימה. לכיוון הכיתה. הראש שלי אומר להן לעצור אבל הן פשוט לא מקשיבות.
אני יודעת שאני עושה לעצמי נזק אבל הלב שלי ממשיך לאהוב אותך לא משנה מה הראש אומר.

תצא לי מהראש, מהמחשבות, זה רק עושה לי רע. אני לא מסוגלת להתמודד עם זה יותר. אני כבר מיואשת. אני רוצה להיות שמחה יותר אבל אתה מונע ממני את זה. תפסיק להיות כזה... מקסים.
6 תגובות
בר מצווה
29/05/2018 17:08
ניקול
בר מצווה, אהבה, כאב, אתה
ממש עכשיו אתה חוגג בר מצווה. חוגג 13 שנים בעולם. חוגג את הפיכתך מילד לגבר. הלוואי שיכולתי להיות אתך ברגע הזה ולהתרגש אתך. אבל לצערי אתה גזלת ממני את הזכות הזאת. במקום זה אני יושבת בבית, כותבת, ובוכה.

אני לא כל כך בן אדם של מסיבות וריקודים- את זה למדתי במהלך שנה שעברה עם כל הבת מצוות, שלצערי,הבנתי את רק בסוף השנה. לגבי בר מצוות- ידעתי מראש שאני לא אלך לכל אחד שמזמין אותי, אני אעשה כמו שעשיתי עם הבת מצוות- הלכתי רק לאלה שקרובות אליי ולא לכל מי שהזמינה אותי. כמובן שהתחלתי לעשות את זה רק בסוף השנה, כפי שציינתי. אז חשבתי לעצמתי, שהשנה אני לא אעשה את אותה טעות, אני אלך רק לאלו שקרובים אליי- שבמקרה הזה אלו שני ילדים בלבד, שהם גם הבנים היחידים שהזמנתי לבת מצווה שלי בשנה שעברה, הבנים היחידים מתוך 12 חברים שהזמנתי, מתוך 100 מוזמנים בערך. הבנים הללו הם אתה ועוד ילד- שכן שלי שאני מכירה מהגן, טוב, גם אותך אני מכירה מהגן, אבל אתה גר במושב הסמוך למושב שלי.
עלייה לתורה כבר הייתה לך, אבל הזמנת ממש מעט חברים ולא ציפיתי שתזמין אותי. נודע לפני חודש בערך שיש לך בר מצווה. כל כך קיוויתי שתזמין אותי, למרות שידעתי שזה לא יקרה. חשבתי אם תזמין אותה. כן, אותה, אתה יודע על מי אני מדברת, החברה שלי. חשבתי על ההבדל בין שתינו, מבחינת הקשר אליך. אני- גרה במושב לידך, היא- גרה במושב קצת יותר רחוק. אני- אתך כבר מהגן, מגיל 4, היא- אתך מכיתה א', מגיל 7. אני- הייתי אתך בקשר מאוד טוב בכיתה ה', היא- הייתה אתך בקשר טוב בכיתה ה'. עכשיו אתם בטח חושבים לעצמכם: "נו, אז מה היא רוצה ? נראה ששתיהן בקשר מאוד טוב איתו ואפילו יכול להיות שהיא יותר." אז הנה בא הקאצ':
אותי- הוא לא אוהב, אותה הוא אוהב.
ממש לא ידעתי אם תזמין אותי או לא, אבל מאוד קיוויתי שכן...
לפני שבועיים או שלושה הגיע היום- חילקת את ההזמנות לבר מצווה. כמובן ראיתי שהבאת לה וחיכיתי וחיכית וחיכיתי. והתאכזבתי.
אני פשוט כל כך טיפשה ! מה חשבתי לעצמי ? שהוא יזמין אותי ? למה לו ? איזו סיבה יש לו להזמין אותי ? שיזמין אותה, שיישמח איתה, שיהנה איתה, אני פשוט אשב לי בבית, לא ארדם מהמחשבות עליך ומהבכי וזהו.

היום היה לי בבית ספר סוג של טקס סיום כזה של ה"שוחרי מדע" (כמה ילדים מכל כיתה שלומדים ביחד מתמטיקה ומדעים במקום עם הכיתת אם + שעתיים נוספות לכל מקצוע. אני, הוא ו"היא" לומדים שם ביחד, אבל רק אני ו"היא" מאותה כיתת אם). הרבה ילדים אמרו שהם לא יבואו בגלל שהם נוסעים לבר מצווה שלו. אתמול אני, "היא", ועוד שלוש בנות נסענו לאיזושהי תחרות. יצאנו בבוקר והיינו אמורות להגיע לשעתיים האחרונות בבית ספר. המורה שליוותה אותנו הניחה שכנראה בשיעורים האלו אנחנו נתכונן לטקס. כל הבנות ניסו לשכנע אותה בדרך חזרה שהיא תשלח אותן הביתה כי הן ממילא לא יגיעו למופע. אני רק ישבתי ושתקתי, לא אמרתי להן כלום על זה שהוא לא הזמין אותי, פחדתי שהן יצחקו עליי. כשהגענו לבית ספר הבנו שההסעות שלהן כבר נסעו והן אמרו שהן יבקשו שיבואו לקחת אותך. אמרתי לעצמי שאני צריכה להיות בשיעור, כי לצערי אני כן יכולה לבוא לטקס. תירצתי להן את זה בזה שאני צריכה להחזיר אתה הדגם שלנו. וזהו. הן לא ידעו מכלום.

לפני כמה שעות התקשרתי "אליה" כי היא הייתי צריכה לשאול אותה משהו בקשר לשיעורי בית. שאלתי אותה, דיברנו קצת, ואז היא שאלה אותי מה שהכי פחדתי ממנו, הכי בתמימות: "את באה לבר מצווה של *** ?". בסופו של דבר נאלצתי להגיד לה שהוא בכלל לא הזמין אותי. לפחות זה היה בטלפון ולא פנים מול פנים. תגובתה הייתה: "ואללה ?".

נחזור בציר הזמנים שלנו לנקודת האפס, ההווה- אני, יושבת בחדר, כותבת, בוכה, ומברכת ואוהבת אותך מרחוק.
0 תגובות
אתה
26/05/2018 23:38
ניקול
אתה, עצב, אהבה, רגשות, בכי
אני בוכה ובוכה
עד שאני מרגישה שנגמרות לי הדמעות.
חושבת עלייך בלילה עד שאני נרדמת
וחושבת עליו ישר כשאני קמה בבוקר.
ושלא תחשוב שבשאר היום הכל בסדר.
כל דבר קטן מזכיר לי אותך.
כשאני רואה אותך אני פשוט נמסה
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי
עם כל האהבה שלי אלייך
ועם כל האהבה שלך ל... לא אליי.
אני לא יודעת במה להיאחז.
כל מה שנותר לי הוא
לחשוב עלייך
לחלום עלייך
לבכות עלייך
לדמיין אותך אותנו.
0 תגובות
חברות או לא להיות
20/03/2018 11:58
ניקול
חברות, עצב, אכזבה
אנחנו חבורת בנות מהכיתה. מנסות להיות אחת בשביל כולן וכולן בשביל אחת. ואני אוהבת כל אחת ואחת מהן (טוב, כמעט...) אבל אני לא בטוחה שזה הדדי. אני אתן לכן כמה דוגמאות שיבססו את מה שאני חושבת.
אחת מהבנות כנראה שנה הבאה עוברת בית ספר (מרצונה, היא לא אוהבת את הבית ספר הזה) ואיך שזה נראה- לא ממש מזיז לה להיפרד מאיתנו.
בשיעור ספורט עכשיו אני ועוד ילדה רצנו ריצת 80 כי לא רצנו עדיין ו-א' היא קראה לעוד מישהי שתרוץ איתה כאילו הלו היא לא שמה שאני שם ו-ב' כל שאר הבנות היו שם ועודדו אותה והן בכלל לא שמו עליי.
שאני עצובה או מבואסת (כמו עכשיו שיצא לי תוצאה גרועה בריצה) אף אחת לא שמה לב חוץ מילדה אחת (שבמקרה הזה של הריצה גם בכלל לא שמה לב).
כשיש עבודה בקבוצות אף אחת לא רוצה להיות איתי ולפני שאני מספיקה להציע למישהי הן כבר מתחלקות.
אני מאוד מנסה ורוצה שנהייה ביחד מגובשות ומאוחדות כמו אחיות וזה כל כך לא מובן מאליו בשבילי החברות הזאת ואני באמת עושה בשבילן ומשתדלת כל כך הרבה, אבל יש את כל הדברים האלה שכל כך מרגיזים אותי.
אני כל כך רוצה סוף סוף לא להרגיש לבד שאני צריכה להתמודד עם הכל בעצמי אבל זה פשוט לא קורה.


התייחסות קטנה לתגובות שנכתבו:
אני חייבת לציין שזה לא תמיד ככה, בדרך כלל הן ממש בסדר, ואני מאוד אוהבת אותן וכיף לי איתן וזה הרבה יותר טוב מבכיתה ביסודי שהבנות ממש לא היו חבורה כזאת מגובשת. אבל כמו כל דבר בחיים גם בחברות הזו יש מורדות אבל במקרה הזה העליות ללא.ספק גוברות על המורדות וטוב לי איתן. בפוסט הספציפי הזה התייחסי למורדות כי הייתי מבואסת מהן אבל עכשיו באמת הכל בסדר. ולמרות כל מה שכתבתי פה אני לא מתכוונת למחוק את הפוסט או משהו כזה כי זה מה שהרגשתי באותו רגע והרגשה זה לא משהו שאפשר לשנות, בין אם זה לטובה או בין אם זה לרעה.
2 תגובות
מה יהייה
27/02/2018 22:47
ניקול
אהבה, כאב, רגשות
אני תמיד מחייכת ומראה שהכל בסדר
אבל מבפנים אני בוכה אני נרקבת
אומרת שאין לי שום דבר אליך
אבל אותך אני כל כך אוהבת

אמרו לי לא חייבים תמיד לחייך
לא חייבים תמיד לשמוח
את זה אני כבר יודעת
אבל למען האמת נגמר לי הכוח

רוצה אותך לידי
מדמיינת אותך בכל מקום
מרוב אהבה אלייך
אני כבר לא יכולה לנשום
1 תגובות
חברה שלי (?)
25/11/2017 21:14
ניקול
חברות, חברה אמיתית, כעס, להתראות
זוכרים את נטלי מלפני כמה פוסטים? אז אני מדברת עליה. בזמן האחרון אני כבר לא בטוחה שהיא חברה אמיתית. יש לה הרבה חברות ולי לא כל כך ושמתי לב יחס שלה אליי לא שווה ליחס שלה אל החברות האחרות שלה וזה פשוט מטריף אותי! אני באמת אוהבת אותה ואני משקיעה בה כל כך הרבה והיא לא שמה עליי! מה אני לא עושה בשבילה? ארגנתי לה מסיבת הפתעה עם עוד כמה בנות מהכיתה שאני הבאתי לשם חצי מהדברים, קניתי לה והכנתי לה שתי מתנות, אני כל הזמן דואגת לה, שולחת לה כל בוקר "בוקר טוב", ואני לא מבקשת הרבה,באמת, בסך הכל שתהייה איתי קצת בהפסקות, שתמצא זמן להיפגש איתי אחה"צ, שתציע בעצמה להיפגש- באמת המינימום של המינימום של המינימום. אני כל יום מציעה להיפגש או שהיא תרד אצלי או שאני אצלה ויש לה שתי תשובות אליי- או שהיא לא יכולה או שהיא אומרת שהיא לא יודעת, אין אצלה "כן". כשהיא אומרת שהיא לא יודעת אז לפעמים היא גם אומרת שהיא צריכה לשאול את אמא שלה- או שהיא שוכחת לשאול את אמא שלה או שהיא בכלל לא רוצה לשאול אותה- אני כבר לא יודעת. עכשיו הקטע הוא שהיא כל הזמן מציעה לבנות אחרות להיפגש, גם אחרי שהיא אומרת לי שהיא "לא יודעת".
תגידי לי את אמיתית?!?!?!?!
אם את לא רוצה להיפגש איתי- תגידי שאת לא רוצה,
אם את לא רוצה להיות חברה שלי- תגידי שאת לא רוצה ותפסיקי להטריף אותי!!!!!!
את יודעת בכלל מה זה להיות חברה אמיתית? זה קטע כזה שאני משקיעה בך ודואגת לך ואת בתמורה עושה בדיוק אותו דבר.
לא הבנת את הקונספט? בעיה שלך! כי עכשיו איבדת את החברה הכי טובה שהיתה לך ותהייה לך אי פעם! אה, עכשיו הבנת את הקונספט? אז זהו, שעכשיו- זה מאוחר מידי.
שלום לך ולא להתראות!
2 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון